הפורטל הישראלי לתזונה נכונה, דיאטה ופעילות גופנית
כתבה - דיאטה ושוב דיאטה
11/08/2009, מאת רותי ברקן מנחת קבוצות תמיכה
עליה במשקל, ירידה, עליה, ירידה - מה מזיק ב"משחק" הזה?
כול פעולה הנעשית כדי לאבד משקל - שאותו, ברוב המקרים, מעלים לאחר מכן, מאטה את חילוף החומרים בגוף, האם יש כאן גם השפעה נפשית, התנהגותית.
דיאטה ושוב דיאטה

כולנו מכירים בודאי את ההרגשה – "ביום ראשון אני מתחיל/לה לעשות דיאטה!! מה זו דיאטה!! אני יכול! יש לי המון כוח! אני לא אגע במתוקים בכלל! – שוקולד – לא בבית ספרי!  - עוגות – לא נוגע! גלידות – אפילו לא טעימות לי כבר!!!"  - בעצם החלטתי להתחיל בדיאטה וגזרתי על עצמי הימנעות מוחלטת ממתוקים - משוקולד, מגלידה, מעוגה, הדברים האהובים עלי ביותר. בהתחלה זה די פשוט. יש לי המון כוח ואני מצליח להחזיק מעמד שבועיים שלושה ואולי אפילו מעט יותר. אבל אחר כך הפיתוי גדל והופך בלתי נסבל. ואז, מבלי לדעת ולהבין מה קרה - בהבזק של רגע, השוקולד, שעמד שם כבר כמעט חודש ואף אחד לא נגע בו, פתאום נמצא בפה שלי ויחד איתו ממלאות אותך תחושות הבושה והאשמה על ה"פשע" שאני מבצע.. המחשבות מתרוצצות בראש: "הרסתי הכול", "אין לי כוח רצון", "אני כישלון", "למה לטרוח, במילא אשבר..."

המחשבות השליליות האלה בדרך כלל מובילות לזלילה גדולה יותר. מדוע? מכיוון שאם אנחנו מאמינים שאנחנו חסרי חוט שדרה ומעוררי רחמים, סביר להניח שננהג בהתאם. אם כבר, אז כבר... ואז לא נאכל רק שורה אחת של שוקולד אלא את כל החפיסה. ואפילו עוד אחת. חוץ מזה – כל כך עצוב לי שנשברתי ואני כזה חלש.... וכשעצוב לי מה מנחם אותי ... השוקולד...... ואז אני עוד יותר עצוב ולא רציני ולא בן אדם, ואין לי כוח רצון ואני ממש סמרטוט ומה ינחם אותי כעת? שוב אותו שוקולד.

מכאן שהגורם לכישלון הוא לא השוקולד, או הגלידה או העוגה. (או כל מאכל אחר), אלא החשיבה ההרסנית והגרועה של דיאטה. דפוסי החשיבה ההרסניים ביותר של כול אדם שרוצה לרדת במשקל, אלו שמחבלים בהצלחות הם דפוסי חשיבה של שחור ולבן, של אסור ומותר, של הייתי טוב או לא טוב, שחטאתי.

אנחנו מצפים לתיקון מהיר של המשקל. עלינו במשך שנה או עשר שנים אך – " אני מוכרחה להיות רזה בשבוע הבא!" ולכן אנו פועלים בטווח הקצר, במקום להשקיע בטווח הארוך. עלינו להבין שכול דבר שעושים לאורך זמן יש לו סיכויי הצלחה. כאשר המזונות הופכים ל"טובים" ול"רעים", כאשר המזונות הטעימים והמשמינים, מכונים על ידינו אפילו כחטאים. אנו הופכים את המזונות האהובים לפיתויים אסורים. כולנו מכירים גם את האמירה שמיים גנובים ימתקו. ואם כבר התחלתי עם המאכל האסור, הרי מחר או יותר נכון ביום ראשון כשאחזור שוב לדיאטה לא אגע בשוקולד... אז כעת אוכל עוד חפיסה.

השוקולד או אכילת השוקולד הם לא הבעיה. הבעיה היא ההרגשה הרעה אחרי האכילה.

אנשים מתייגים עצמם לבעלי כוח רצון ולכאלו חסרי כוח רצון. אני אישית מאד לא אוהבת את המושג כוח רצון. גרף הכוח אצל כולנו הוא גרף עולה ויורד. לפעמים יש לי כוח ולפעמים – אין! אילו החיים! לכן אני משתמשת במושג – רצון טוב! רצון תמיד יש. וכשיש רצון אפשר גם לעשות. לפעמים קצת יותר טוב ולפעמים קצת פחות. כאשר אנו מוחקים את המילה אסור! בדיאטה ומחליפים אותה ברצוי ולא רצוי זה נותן לי אפשרות להחליט מה רצוי לי היום ומה לא. ואם החלטתי שהשוקולד היום רצוי לי, אני בוחרת לאכול ממנו ולוקחת אחריות. ואז גם בדרך כלל אוכל מעט פחות. לא אתנפל כי המאכל אסור אלא אוכל ממנו ואקח אחריות לתוצאות. אני יכולה להחליט מה טוב לי ומה פחות טוב ולפי זה לבחור מה להכניס לתוך פי. אם נכיר בכך שאנחנו בוחרים - ולא מובלים ללא שליטה - נוכל אחר כך להמשיך בדרך שלנו בלי להישבר.

שלח לחבר | הדפסה | חזרה למעלה
תגובות:
כל הזכויות שמורות ©2007-2021 Diets.co.il