אילו כבר ימים אחרונים של הבישול לחגים של שנת 2008. עוד מעט הכול יירגע ונחזור לשגרה . הו... כמה אני אוהבת אותה, את השגרה המתוקה, הברוכה.

בראש השנה התארחתי. היה נחמד מאד אך לא קל לשמור ולא להתפתות. הארוחה הייתה נהדרת, החברה מאד נעימה, אך היו המון פיתויים. גייסתי את כל כוחותיי והצלחתי לעמוד במשימה!  ביום כיפור ארחתי רק בני את משפחתי הקרובה. בני ונשותיהם ונכדי.  גם פה היה לא קל אך נסבל. שרדתי בכבוד, עד היום, את החגים. והנה עומד בפתח חג אחרון. הפעם הזמנתי אושפיזין לסוכה. ושוב אני במטבח, ושוב אני בין הסירים. מוצאת עצמי קונה, חותכת, מזיעה ומבשלת וחוזר חלילה.

אצלי הילדים רוצים כל מאכל בדיוק באותו טעם של הפעם הקודמת. ואני – יצור לא מסודר כמוני – מבשלת ולא שוקלת ומודדת את כמות התבלינים. טועמת ומוסיפה. טועמת ומשנה. לפעמים מוסיפה תבלין, לפעמים מחסירה אחד – לא זוכרת בדיוק מה שמתי במתכון קודם לכן. והדברים אמורים בפרט במתכונים שאני מכינה רק לעיתים רחוקות. מה לעשות, אני כבר לא צעירה ומי זוכר....  לא פעם קורה שהמאכל יוצא מלוח מידי. מה גם שבני ביתי הורידו את כמות המלח שהם שמים במאכלים ואני אוהבת מלח. אמנם זה לא בריא אך עדיין לא הצלחתי להפנים גם את השינוי זה.  

 והנה קרה ה"אסון" – תבשיל יצא  מלוח מדי. טעמתי בקצה הכף וזה ממש נורא.  האורחים עוד מעט מגיעים ואני עם תבשיל מלוח שצריך לזרוק. אין זמן להכין אחר במקומו. מה עושים? אני כבר מכירה בעל פה את הבדיחות שיעופו על חשבוני – מרק ים המלח! -  תגידי את עדיין כל כך מאוהבת? – לא למדת שמלח לא בריא? וכד' והכי גרוע זה לראות את הצלחות המלאות שחוזרות למטבח... לפעמים גם ישאירו את הצלחת על השולחן, לא אכולה......

קרה גם לכם שנשפך לכם יותר מדי מלח לתבשיל?
הנה פטנט - להוסיף לתבשיל תפוח אדמה גדול, חצוי לשניים, ולתת להתבשל ביחד מספר דקות.
תפוח האדמה סופח אליו את המליחות היתרה. ככל שתבשלו יותר, ככה יותר מלח ייספג בתפוח האדמה, כך שאם זה למשל מרק או תבשיל שבישול ממושך לא מזיק לו, בשלו עד שתפוח האדמה רך.
אם בישול יתר יהרוס לכם את התבשיל – הוסיפו שניים או שלושה תפוחי אדמה והסתפקו רק בכמה דקות של בישול.
את תפוחי האדמה שולפים החוצה בשלמותם, הם לא שייכים לתבשיל. אפשר אחר כך לאכול אותם בנפרד, אבל זה כבר סיפור אחר.
כשתטעמו שוב את התבשיל שהקדחתם תירגעו ותראו  שהוא הרבה הרבה פחות מלוח..