למה רק חלק מאיתנו משמינים?

02/03/2010, מאת



ברוב המקרים מספרים לנו שויסות הרעב והשובע קשורים רק בכמות האוכל הנאכל, כמות הקלוריות, בגנטיקה שלנו ובאופיינו, האם זה מדוייק?

למה רק חלק מאיתנו משמינים?

השבוע התקיים יום עיון מעניין במרכז תנובה למחקר שעסק כולו בבעיות ההשמנה מזוויות שונות. אחת ההרצאות המעניינות הייתה של פרופ' זמיר הלפרן – מנהל המכון לדרכי העיכול והכבד, במרכז הרפואי איכילוב וכן גם יו"ר הוועדה המדעית במכון תנובה למחקר.
ברוב המקרים מספרים לנו שויסות הרעב והשובע קשורים רק בכמות האוכל הנאכל, כמות הקלוריות, בגנטיקה שלנו ובאופיינו. מדובר על כמות הקלוריות הנאכלת לעומת זו המוצאת האורח חיינו, והמאזן הוא אשר אחראי לכמות השומן שבגופנו. אמנם זה נכון, אך מסתבר שויסות הרעב והשובע מורכב הרבה יותר ומשלב אותות ממערכות שונות נוספות. כמו מערכת העצבים המרכזית, מערכת העיכול, ורקמת השומן., וכל פעם מתגלה מרכיב נוסף שלוקח חלק בתהליך מורכב זה.
כולנו יודעים שיש חלק נכבד גם לפיסיולוגיה, אך גם לפסיכולוגיה יש ערך נכבד – אולי אפילו יותר מאשר לפיסיולוגיה – גם ההרגלים משחקים תפקיד חוב ואפילו הסביבה בה אנו גדלים ובה אנו מבלים, אך מסתבר שלא רק הם.

היום מתייחסים לאדם בעל עודף משקל כחסר "עמוד שדרה", כחסר אופי, כמשהו נחות, ומכאן שגם הוא מתחיל להרגיש כך ובהרבה מקרים מאבד את הערכתו העצמי. מסתבר שהנושא עדיין לא נחקר דיו ויש גורמים נוספים שאחראים על הנושא.
מסתבר שקיים הורמון רעב והורמון שובע! מסתבר גם שאוכל עושה תיאבון. מתברר שלא רק המוח משפיע על הרעב והשובע אלא גם במעיים בהם מופרש הורמון הרעב לפני כל ארוחה. ואחת הבעיות היא שאותו הורמון מופרש בכמות גדולה יותר כאשר עושים דיאטה.
כאשר אוכלים, עולים דרך המעיים גירויים שונים עד שהם מגיעים לכך שמופרש הורמון השובע. גם במעי הדק קיימים תאי טעם. – ועוד רבים יותר מאשר בראש. מסתבר שרב הלא ידוע על פני הידוע בעניין. זה לא אומר שמותר להרים ידיים ולוותר – ולהגיד שאנו שמנים מסיבות רבות וכך גם נמות. זו לא הכוונה במאמר זה. כוונתי היא שעל אף כל הסיבות, המרכיב העיקרי הוא בכל זאת דפוסי האוכל וההתנהגות שלנו. אנו יכולים לשנות אורח חיים, לחיות טוב, בריא ומספק ללא כמויות הג'אנקפוד, ללא כמויות השומן הרווי ושומן הטראנס, ללא צבעי המאכל, הממתקים והנשנושים, והכי חשוב – בתוספת פעילות גופנית.

יש הרבה מחשבה גם העניין של מה קדם למה. אני שמן כי אני אוכל הרבה או אני אוכל הרבה כי אני שמן.
האמת היא שעדיין אין תשובה נכונה אחת. אך אני לא מתייחסת יותר מידי לנושא. אני מסתכלת על – מה עלי לעשות. אני אוכלת יותר ואז אני משמינה – איך ומה עלי לעשות כדי לא להיות שמנה. ואז המסקנה האחת היא לאכול פחות , לעשות דיאטה מאוזנת, לבנות תפריט יומי שמתאים לי. אני לא בודקת עצמי לעומת אחרים. יכול להיות שהם יכולים לאכול קצת יותר ממני(בדרך כלל זה לא נכון. אך נניח.) . מה זה משנה מבחינתי??.  אם אני רוצה להיראות טוב ולהרגיש טוב עלי לעשות מספר פעולות. (לאכול פחות, לעשות פעילות גופנית, לחשוב חיובי...). זה מה שבידי לעשות ועל כך אני לוקחת אחריות. אולי פעם, כשיגמרו לחקור את הנושא תהיינה מסקנות אחרות. אך עד אז – כך אמשיך לחיות וזה נהדר!!! המון סיפוק וכוח יש מכך.