עד יום הכיפורים – תקופה של חשבון נפש

22/09/2009, מאת רותי ברקן מנחת קבוצות תמיכה



תקופת החגים היא תקופה לא קלה ולהרבה אנשים זו תקופה של חשבון נפש. כול אחד ואחת מאתנו ראוי שייתן דעתו על מה השיג השנה ומה עדיין לא – מה מחכה לו בשנה הבאה.

עד יום הכיפורים – תקופה של חשבון נפש

ובפרט אנו שכול רצוננו לרדת במשקל -  כדאי לנו לשבת מספר דקות עם עט ונייר ולהעלות על הכתב את הצלחותינו בשנה האחרונה. מה כן הצלחנו להשיג. כדי שנוכל לבדוק מה עוד ברצוננו להרוויח – מה מטלותינו לשנה הבאה עלינו לטובה! כל אחד מאתנו יכול למנות את כל הדברים בהם לא הצליח השנה ואני מתעקשת על הדברים הרבים שכן הצלחנו להשיג השנה!

לדוגמה אם עשיתי דיאטה והצלחתי השנה לרדת במשקל "רק" חמישה ק"ג ואני מאד לא מרוצה כי רציתי לרדת עשרה – עלי לראות ולהבין שירדתי חמישה ק"ג, ולא רק זאת אלא ירדתי גם את אלו שלא עליתי השנה! זה נראה כאילו אני באה לנסות ולעודד אך זו המציאות.

אנשים מגיעים אלי אחרי שעלו X ק"ג. אם לא היו מגיעים אולי היו עולים X ועוד מספר ק"ג. מכאן שבעצם בחשיבה נכונה הם ירדו את הק"ג שלא עלו. דבר נוסף שיש לשים איליו לב אלו אותם אנשים שעושים דיאה ולא מצליחים לרדת במשקל כלל. הם ברוב המקרים מתייאשים ועוזבים. ומה קורה להם? אתם שואלים, תנחשו... נכון הם עולים במשקל. ואז הם חוזרים והפעם מבינים ומתחילים לרדת במשקל. כל אחד ואחת מאתנו מצליחים לעשות דברים מאד יפים בחייהם. בעבודה, בגידול הילדים, בכול תחום שראוי לעסוק בו! אנחנו רק לא תמיד מודעים לכך שעשינו והצלחנו. לי תמיד נראה, כאשר אני מצליחה בגדול – שזה מאד שוט, שכולם יכולים לעשות זאת,  שכולם מצליחים ולא כך הדבר. רק מי שיודע לראות את הצלחותיו יוכל גם ליהנות מהן.

ולמי קשה מאד בימים הללו? לכאורה ימים נהדרים למפגשים משפחתיים. אך לפעמים עודף מפגשים קשה ביותר לחלק מאתנו. ואתם כבר יודעים שקשה אומר אוכל! אם קשה אני מוצא נחמה באוכל ובעיקר באוכל מתוק וטעים. – נכון?

ארוחה משפחתית וחגחגית אמורה להיות ארוע משובב כל נפש, אל לפעמים היא הופכת למטרד לא קטן. על כן מומלץ לנו, עד כמה שאפשר, לשמור על כל כללי התכנית, להשתדל לא לוותר על פעילות גופנית ואפילו ליזום פעילות גופנית נוספת בימי החופשה.

 אילו מאתנו שמוצאים עצמם ב"קבוצות הסיכון" -  ומי מאיתו לא נמצא באיזו קבוצה שכזו – כדאי להם להיות זהירים, לתכנן את מה שניתן לתכנון, להשתדל אך לא לכעוס על עצמם אם לא הצליחו.