חנוכה – חג האור.

16/12/2008, מאת רותי ברקן מנחת קבוצות תמיכה

וכמו בכול שנה, מגיע חודש דצמבר ואיתו גם חג החנוכה.

חג זה הוא אחד מאויבי הדיאטה הגדולים. אך היות שבכול שנה הוא מגיע כמו שעון, אין אפשרות למחוק אותו מלוח השנה, על כן לא נשאר לנו אלא ללמוד לחיות איתו בשלום.

חנוכה – חג האור.

לא "לתת לו" להשתלט על חיינו היות ששבוע כזה יכול " להיגמר באסון" – שניים שלושה קילוגרם בקלות – אלא ללמוד לאכול בו מעט דברים משמינים, ואולי זה הזמן גם לנסות חגיגות מסוג שונה.

אנו, האנשים בעלי משקל עודף, מחכים תמיד לנס. אולי כבר יימצא המתכון לאכול הרבה פחמימות ושומנים, בעיקר ממתקים,  ועדין לשמור על משקל נמוך. אולי נלך לישון בערב שמנים ונקום בבוקר רזים ושריריים. – מי מאיתנו לא חולם על כך??? אבל מי שנמצא בתחום כל כך הרבה שנים כמוני כבר הפסיק אפילו לקוות. די ברור לי שזה לא יקרה. כנראה לא בתקופתי.
אז איך בכול זאת שורדים את החג?
אני מנסה ללמדכם שכדי לרדת במשקל, לשנות אורח חיים והכי חשוב – להרגיש טוב – אנו נדרשים:
                                א. לכבד את עצמנו !
        ב. לדעת לסלוח לעצמנו !
ולמה הכוונה? האם לכבד את עצמי זה באמת לכבד אותי בהמון סופגניות?  האם לכבד את עצמי זה להעמיס עלי הרבה עודפי קילוגרמים? האם זה מכבד אותי שאיני יכולה ללכת בקלילות?  או אולי אני מרגישה מאד מכובדת כאשר אני רואה את עצמי בתמונות של האירוע האחרון, לבושה שלא לפי טעמי אלא מה שעולה עלי, שאני מנסה להסתתר מאחור כדי שלא יראו כמה שמנתי ולא יעליבו אותי? איך אני מרגישה כשמוכרת לא רגישה אומרת לי בפתח החנות – אין לך מה לחפש פה. אין לנו בגדים במידות שלך!  או שאני בעצם מכבדת את עצמי כאשר אני דואגת לבריאותי, דואגת לכוחותיי, דואגת לעצמי למנוחה, לתזונה נבונה, לחברים, לטיולים, לבילויים, לאפשרות ליהנות מהחיים. אמנם אני מוותרת מעט על אחת מתענוגות החיים-  האוכל ! אך מרוויחה המון איכויות אחרות.
ומצד שני – מה זה ,לדעתכם, לדעת לסלוח לעצמי? האם זה אומר לוותר ולאכול כל מה שאני רוצה כמה שאני רוצה?  - ברור שלא לכך התכוונתי. אך בעיני לסלוח לעצמי זה לקבל את העובדה שאני אוהבת לאכול. ולפעמים אני לא עומדת בפיתוי ו"נופלת". בעיקר בחגים שכאלו – כל ערב הדלקת נרות בבית אחר, כול ערב ארוחה בבית אחר, כול ערב סופגנייה, לפחות אחת, ולביבות,  כדי לא להעליב אף מארחת – אבל אז אני ערב, ערב מעליבה את עצמי ובעיניי זה הכי חשוב.

זכרו – הסיפוק האמיתי מושג בעקבות דברים שעושים ולא בעקבות דברים שאוכלים !
בואו נקבל בשמחה ובתכנון את החג המתקרב:
1. נחליט מתי נאכל את הסופגנייה – כמנה מיוחדת – בעברית קבוצתית  - פינוכיף
2.נתכנן בילוים שלא קשורים באוכל – לחג הזה.
3. נחשוב איך נארח בביתנו כך שגם אנחנו נוכל לשרוד.
4. חשוב ביותר – נתכנן איך אנו רוצים לראות את עצמנו  בסוף החג הזה. עבדנו כל כך קשה כדי לרדת מספר קילוגרמים במשקל. האם כדאי לעלותם בחזרה??? האם הסופגניות הן סיבה מספקת???
אחת האמהות הרבות שמגיעות לקבוצות שלי כדי לרדת במשקל ספרה שאצלם החג מלווה בהמון אור – כל ילד מדליק חנוכייה נפרדת והיות שיש להם 4 ילדים הרי שארבע חנוכייות דולקות כל ערב על עדן חלונה. הם יושבים ושרים שירי חנוכה, משחקים בסביבונים, משחקים משחקי חברה ונהנים מאד.

מי שעדיין לא ביקר בבני ברק או בירושלים בשכונות הדתיות  מומלץ לו להכין לעצמו חוויה מרעננת. מדהים כמה יפה לטייל ולראות את כול החלונות המוארים בחנוכייות. אם במקרה יוצאים לטיול עם מדריך – מרוויחים גם הסברים מעניינים לגבי הגרים בשכונות. איך מזהים, לפי החלונות המוארים מי גר בכול בית וכדומה. ממש מומלץ.  אנחנו יצאנו, בשנה שעברה לבני ברק, הסתובבנו ברחובות והיה פשוט מאלף.

ואם בכול זאת בענייני אוכל אנחנו עסוקים ניתן לפרוס סופגנייה לפרוסות, כמו שפורסים עוגה. מי שמעדיף סופגנייה שלמה – נשאיר לו. ומי שרוצה רק להרגיש את טעם החג – יוכל להסתפק בפרוסה אחת. עוד אפשרות לחסוך בקלוריות היא להכין בלילות של לביבות מחומרים דלי קלוריות שונים כמו בטטה, כרובית, קישואים, תפוחי אדמה וכד'.

     שיהיה לכולנו חג אורים שמח, טעים ודל קלוריות.!