תוויות המזון

10/01/2012, מאת רותי ברקן מנחת קבוצות תמיכה לדיאטה



כמה עבודה הושקעה, כמה שנים עברו , עד שהגענו לכך שכול מוצר מזון שנמכר בארץ ישראל חייב שתהיה מודבקת עליו תווית מזון .שנים רבות נלחמו על כך ובסוף הצליחו. יש תוויות מזון.

תוויות המזון

האם אנחנו, הצרכנים, משתמשים בה, קוראים אותה בכלל?  מסתבר שמעט מאד צרכנים מתייחסים לאותה התווית.
למה נלחמו על כתיבת התווית? מה כל כך חשוב לנו לדעת את כל הרכיבים שמהם מורכב המזון המסוים הזה?
ראשית – יש אנשים רבים הרגישים למוצרי מזון שונים. לדוגמה באחת הקבוצות שלי יושבת אם לילד שרגיש לאכילת מוצרים שיש בהם חלב ויותר מכך – למגע במוצרים כאלו. בלי תוויות מזון חייו היו בסכה תמידית.
לי יש ילד אלרגי להמון דברים. ללא תווית – הוא היה סובל מאד. כולנו זוכרים את אותה נערה אילתית שהייתה רגישה לאגוזים ובוטנים ומתה כתוצאה מאכילת שוקולד נוטלה באחד מבתי הקפה בתל אביב. ויש עוד ועוד מקרים.
אז אולי לא כולנו צריכים לקרוא את התווית – שיקרא אותה רק מי שסובל מבעיה מסוימת. סימון המוצרים היא דרך מאד מקובלת למסירת כול המידע לגבי המוצר. הרכיבים, הערכים התזונתיים, כל פרמטרים הבריאותיים והבטיחותיים בו ועל אופן השימוש במוצר, וכן פרטי היצרן.

 עם העלייה במודעות שלנו הצרכנים לאורח חיים בריא, שמירה על המשקל, מודעות לרכיבים לא בריאים ועוד, גוברת הדרישה של הצרכנים למידע מפורט ומעודכן על מוצרי המזון שהם רוכשים, אך האם אותם צרכנים גם קוראים את המידע המפורט? מסתבר שלא כל כך.
במהלך שלוש שנים עקבו חוקרים בהולנד, אחר כ-1000 צרכנים. הצרכנים נשאלו בזמן רכישת המוצרים כמה זמן הם מקדישים לקריאת המידע התזונתי הנמצא על גבי האריזה בזמן הרכישה. כמה זמן הם מקדישים לקריאת המידע התזונתי הנמצא ע"ג האריזה? מסתבר שהרוב מקדיש פחות מעשר שניו לרפרף על התווית., וזה דחי עצוב. הרי בשבילנו הכינו את אותה תווית. לא? העניין עלה הרבה מאד כסף, אנשים עבדו קשה ואנו – לא מתייחסים.

בואו נבדוק מה כתוב עליה, על התווית, ואיך מפיקים ממנה תועלת.
ראשית – אנו יודעים מי היצרן – אפשר להתלונן אם במקרה היא הגיעה לחנות או אל מטבחנו באיכות לא סבירה.
שנית – אפשר לבדוק מה היא מכילה – האם אפשר לכנותה מזון בריא או שעלינו לוותר עליה.
נוסף לכך אנו יודעים כמה קלוריות יש בו במוצר, כמה שומנים או פחמימות יש בו, איזה סוג שומן יש בו, האם הוא מכיל סיבית תזונתיים והאם  הוא מכיל צבעי מאכל בריאים או לא, האם הוא מכיל סוכרים רבים, האם הוא מכיל כמות גדולה של נתרן ועוד...  איך נדע כל זאת ללא אותה תווית?

וזאת עלינו לדעת. התווית מחייבת התייחסות לכמות החומר שיש במוצר. מה שכתוב בראש התווית זה אותו מוצר שיש בממנו כמות הכי גדולה. וזה מדהים. לקחתי השבוע צנצנת ריבה ומה שקראתי בראש התווית זה שהמוצר מכיל הרבה מאד סוכר. הסוכר היה בראש התווית ורק אחר כך הופיעו הפירות. (וזו ריבה ולא סוכרייה – להזכירכם).
בזמן האחרון הבינו כבר רבים שאחד המרכיבים הפחות בריאים במוצרים כעלי כושר עמידות על המדף הוא המלח, בעצם הנתרן שיש בו במלח. המלח  משמש כחומר משמר, עוזר ליצרנים לייצר מוצרים בעלי אורך חיי מדף. מוצרים כמו מוצרי חלב, לדוגמה, היו מתקלקלים מהר מאד.  כיום, בעזרת חומרים משמרים ומלח אפשר לאכלם גם אחרי שבוע, שבועיים או יותר. רק שמוסיפים להם הרבה מלח, מכאן שיש בהם גם המון נתרן שהוא חומר פחות בריא לגוף, בפרט לאנשים בעלי לחץ דם גבוה.
ברגע שנלמד להתייחס לתווית המזון, נוכל גם לדרוש מהיצרנים מאכלים באיכות טובה יותר. הרעש שעשינו לגבי המרגרינה – הועיל ללא ספק. היום רבים מהיצרנים מודיעים לנו בשמחה שאין במוצר שומן צמחי מוקשה (במילים אחרות מרגרינה). ואתו הדבר קורה ביחס לצבעי מאכל. באותו הרגע שהיצרנים הבינו שאנו מבינים ורוצים מאכלים בריאים  יותר ולא נקנה את אילו הבריאים פחות – הם נעשו מאד יצירתיים וחיפשו דרכים אחרות לצבוע את המוצרים ורה זה פלא – הם גם מצאו! ויש עוד ועוד דוגמאות. אך אם לא למד להתייחס לאותה תווית מזון לא נדע מה לבקש!

אנ תמיד אומרת לחברי הקבוצות שלי שלמרכול הולכים תמיד עם משקפי קריאה – למי שהגיע לגיל, כי התווית כתובה מאד קטן וכדאי שנצליח לקרא אותה!

בהצלחה!!!