אכילה רגשית וטכניקות למניעתה

20/12/2011, מאת רותי ברקן מנחת קבוצות תמיכה לדיאטה

דובר כבר רבות על האכילה הרגשית.

מי שאוכל רק בכדי לחיות בדרך כלל אוכל מעט, רק מה שצריך, רק כאשר הוא באמת רעב, רק בכדי שיהיה לו מספיק דלק לתפקוד היומיומי שלו.

אכילה רגשית וטכניקות למניעתה

אך רוב האוכלוסייה ובפרט אילו שמגיעים למשקל עודף, אוכלים אכילה רגשית, אכילה מנחמת, אכילה מרגיעה, אכילה במקום לכעוס..., אכילה במקום לבקש...והרי איך בכלל הגענו לכך שאנו מייחסים לאוכל כל כך הרבה מעלות שבינן לבין האוכל אין שום קשר הגיוני? זה שאני כועסת – איך זה קשור לזה שאני בולסת?

אם נביט סביב נמצא סוגים שונים של אנשים. כאלו שמכעס ורוגז "מנקים" את המקרר והמזווה ( ברוב המקרים אילו השמנים) ולעומתם – האחרים כועסים ואפילו מים לא מצליחים להעביר בגרונם. (ברוב המקרים אילו הרזים.)
יש הטוענים שבאכילה רגשית משתתפים חבלנים סמויים. בכדי לנטרל את השפעתם יש לחפש דרכים יצירתיות. עלינו לזהות את אותם חבלנים סמויים, ולנסות לעקרם מהשורש.

אז מה מומלץ לנסות? מומלץ לנסות לשבת בשקט 5 דקות ולנסות להעביר במוח, לדמיין, איך אני לוקחת משהו מתוק, (אצלי זה תמיד שוקולד אך כל אחד יכול למצוא לו את המאכל שהוא הכי אוהב – לא חייב להיות דווקא מתוק.) לשבת ולנסות ממש להרגיש את הטעם, המרקם, מה זה עושה לנו, איך זה מרגיע אותי, איזה כיף להתענג על זה...
מיד אחר כך ננסה לחשוב, שוב בשקט, בלי מילים, רק לדמיין, מה יקרה לי אם לא אקח יותר בכלל את אותו מאכל. ושוב – רגשית מה זה יעשה לי....
ואחר כך שוב להתיישב בשקט ולהתחיל להעלות את כל כינויי הגנאי שקיללתי את עצמי בעקבות היותי שמנה. איך בכלל התחלתי. הרי בהתחלה הייתי בהכחשה, לא האמנתי שאני שמנה. לא ראיתי איך אני נראית. הייתי מלאה, הייתי רחבה, היו לי עצמות כבדות, היה הרבה ממני ועוד כינויים כאלו – מעט יותר עדינים מאשר שמנה או דאבה. רק כאשר ירד לי האסימון שאני שמנה – רק אז הצלחתי לעשות עם התודעה הזו משהו. רק אז הבנתי שאין לי דרך אחרת. מה שאני מנסה להביא אתכם זה להסתכל למציאות "בעיניים" לראות את האמת ללא כחל וסרק. ממש להכיר את עצמנו. להודות בפני עצמנו את מה שעד היום כאב לנו להודות. בואו נחשוב היפותטית – מה היה קורה, או מה היינו עושים או איך היינו מרגישים אם מישהו זר היה יודע זאת עלינו. מה זה היה אומר עליי? ולאט לאט נשחרר כל פעם מילה אחרת. נראה שאנחנו נשארים אנחנו, טובים כמו קודם, יפים כמו קודם, חברים כמו קודם – רק הצורה מעט שונה. בדרך זו אולי נצליח למחוק מספר מילים או כינויים ששולחים אותי לאוכל.

זו משימה מאד לא קלה ואולי אפילו מעט עצובה. לא נעים לראות איך אני מקלקלת לעצמי, איך אני לא מפרגנת לעצמי. אם בדרך זו אבין זאת ואצליח לעשות  משהו לטובתי – הרי שזה יעזור לי לא ליפול  לאוכל כמנחם ומרגיע.

שיהיה בהצלחה!!!