האם אני יודעת לפרגן גם לעצמי?

06/12/2011, מאת רותי ברקן מנחת קבוצות תמיכה לדיאטה

רבים מאיתנו יודעים לפרגן לאחרים.

תמיד נמצא מילה טובה לומר למי שעושה, טורח. תמיד נדע להגיד מילה טובה לאדם שהצליח לרדת במשקל ואפילו אם רק ירד שניים או שלושה ק"ג , אך האם אנו יודעים לפרגן לעצמנו?

האם אני יודעת לפרגן גם לעצמי?

האם קרה לכם בעבר שרציתם להשתתף בוועד הבית, ועד הכיתה, או ועד המושב, או כל ועד אחר? אולי יצא לכם להשתתף בפעילות חברתית כזו או אחרת? אני, הרבה פעמים רציתי להצטרף לאחת הוועדות במושב בו אני חיה, אך אם לא הזמינו אותי או פנו אליי ישירות לא הצעתי את עצמי. רק בבית הספר של ילדיי התנדבתי בעצמי לוועד ההורים ואפילו לוועד הורים מרכזי וריכזתי אותו, אך תמיד בהרגשה שאולי אני לא ראויה... אולי הייתי צריכה לנהוג אחרת...אולי טעיתי... אולי יכולתי לעשות אחרת. אף פעם לא טפחתי לעצמי על השכם ואמרתי לעצמי כל הכבוד! רק בשנים האחרונות. לאחר שירדתי במשקל, התחלתי לפרגן לעצמי. התחלתי לראות עד כמה אני אחראית, רצינית, מסוגלת!.. עד כמה אני גדולה מהחיים. זכור לי שכאשר, בגיל שישים, עשיתי טריאתלון נשים קצר ועליתי על הפודיום לקבל גביע ופרס. הרגשתי נורא! מצד אחד הרגשתי כיף – עמדתי במשימה ואפילו קיבלתי מדליה. אבל הרגשתי רע כי הייתי שנייה משניים ואז אמרה לי חברה טובה- שלומית, אימו של נועם טור שבעצם ניצחתי את כל אילו שלא חשבו כלל להגיע, לא האמינו בעצמן שהן יכולות לסיים מבצע כזה. וכמה שזה נכון!

ולמה זה חשוב לנו? היות שרבים מאיתנו יודעים לפרגן לאחרים. תמיד אמצא מילה טובה לומר למי שעושה, טורח, במסיבות שבמושב שלי. תמיד אדע להגיד מילה טובה לאדם שהצליח לרדת במשקל ואפילו אם רק ירד שניים או שלושה ק"ג אך אני לא חשבתי אפילו לפרגן לעצמי אחרי ירידה של כמעט 20 ק"ג ושמירה על ההישג כבר 22 שנים. בקבוצת התמיכה הדבר בולט במיוחד. מי שירד 200 גרם והוא לא מרוצה – תמיד יהיה מי שיגיד לו מילה טובה, יסביר לו ש  200 גרם לאורך שנה שלימה זה מעל עשרה ק"ג. שלרדת ולא חשוב כמה, זה הרבה יותר טוב מלעלות. אבל אותו אדם שניחם את חברו לקבוצה – כאשר הוא מצליח לרדת "רק" 200 גרם  הוא לא מבסוט. הוא לא רואה על עצמו את מה שהוא רואה על חברו. (זאת אחת הסיבות שקבוצת תמיכה היא דבר נהדר – היום אני מפרגנת לך ומחר אתה מחזיר לי את אותה תמיכה).
יש בינינו כאלו שמצליחים לפרגן לעצמם בתחומים שונים אך כאשר זה מגיע לאוכל... הסלחנות היא מאיתנו והלאה! אז מלווים אותנו משפטים כמו "אני לא מסוגל לעמוד בפיתוי" או "איזו בהמה אני – העוגה עומדת שם והיא אפילו לא טעימה אבל אני אוכלת אותה. איזו חסרת אופי. "  או " אני יודעת שאין לי תקנה. לעולם לא אצליח לרדת במשקל!" אילו משפטים קשים, מאד לא מפרגנים ומקבעים "אמיתות" -  פרדיגמות. האם מישהו אומר לחברו "איזה חזיר אתה." או "למה אתה אוכל בצורה מגעילה כל כך? למה אתה לא יכול להתאפק?" אבל על עצמנו אנחנו "יורדים" השכם והערב. אנשים אומרים לי "ככה חינכו אותנו. אמרו לנו לא להתגאות, לא להרים את האף. " אבל במבט לאחור האם משפטים אילו עזרו לנו לרדת במשקל? האם הם עזרו לנו להשתפר? חוששתני שלא. הם רק הובילו אותנו לכעס על עצמנו, לתסכול של חוסר הצלחה, ולעליה במשקל.

הכי חשוב זה לקבל את עצמנו, לשמוח בחלקנו ולברך את זה שאנו מכבדים את עצמנו גם במעידות.
מי שמוכן לאתגר את עצמו עוד יותר, שיפרגן לעצמו! תמצאו דבר אחד שאהבתם בהתנהגותכם, שעשיתם טוב, ואמרו כל הכבוד! זה בהחלט מגיע לכל אחד מאיתנו!!!